החלטה
העניין שבפני, בקשת הנתבעת לביטולו של פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד והיעדר הגנה, זאת ביום 26.12.2013. ייאמר כי הבקשה הוגשה כ- 10 ימים לאחר שניתן פסק הדין, ולפיכך הוגשה במועד.
לטענת הנתבעת, קיבלה מאת ב"כ התובע מכתב דרישה ביום 15.12.2013, מכתב דרישה אשר השיבה לו ביום 19.12.2013, כאשר עוד ביום 18.12.2013 הוגשה על ידי התובע בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. לא רק זאת, אלא עוד בטרם ניתן פסק הדין פנתה הנתבעת לב"כ התובע בבקשה לקבלת ארכה להגשת כתב הגנה, אולם פנייתה לא נענתה, ומיד לאחר מכן ניתן פסק דין בהיעדר הגנה.
הנתבעת סבורה כי מדובר בהתנהגות חסרת תום לב, המצדיקה הבעת מורת רוחו של בית המשפט מהתנהלות התובע, שכן ככל שהוגשה הצעה ביום 15.12.2013, מן הראוי היה שהתובע ימתין לפחות 30 ימים מאותו מועד עד שיבקש פסק דין. בכל מקרה, הנתבעת סבורה כי נפל פגם במתן פסק הדין, שכן הוטעתה בשל ניהול מו"מ מצידו של התובע.
לגופו של עניין טענה הנתבעת כי יש לה טענות הגנה מהותיות ביותר, ובין היתר כי במועד קרות התאונה לא היה התובע בעל רישיון נהיגה בתוקף, שהינו תנאי הכרחי ומקדמי לחבות על פי פוליסת ביטוח החובה, וכן סבורה היא שנזקיו הנטענים של התובע הינם מופרזים, בין היתר בשים לב למספר רב של תאונות בהן נפגע בקשר, וסימני שאלה באשר לקשר שבין נזקיו הנטענים לתאונה שהייתה קלה.
בכל הנוגע לסיבת המחדל, סבורני כי יש בטענות הנתבעת משום היתממות של ממש.
חברת ביטוח מוטעית לחשוב שהמועדים הקבועים על פי דין מוארכים מכח ניהול מו"מ? תמוה ביותר לשמוע טענה, המועלית מפי אותו תאגיד אשר היה צד להליך בר"ע (ת"א) 1058/02 הפניקס הישראלי בע"מ נ' כור מתכת (ניתן ביום 21.8.2066, מצוי במאגר "נבו"), שם נטען על ידה בעוז כי אין בניהול מו"מ משום להאריך את תקופת ההתיישנות. ואם אין בניהול מו"מ כדי להאריך תקופת התיישנות כאמור, כיצד פתאום הוטעתה הנתבעת לחשוב שניהול מו"מ מאריך המועד להגשת כתב הגנה?
איני סבור כי נפל פגם כאמור, באופן המצדיק את המחדל הדיוני, שכן זמן ניכר ביותר עבר מאז מסירת כתב התביעה ועד למועד מתן פסק הדין, וככל שהנתבעת לא פעלה להגשת כתב הגנה בפרק זמן זה, עליה להלין על עצמה ולא על הצד שכנגד.
הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395. במקרה דנן , פגם כאמור לא נפל.
להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה.
אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).
במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.
יוצא, כי הגם שסיבת המחדל הינה טעות של הנתבעת ולא פרי פעולת התובע (כאמור לעיל), הרי שסיכויי ההגנה הינם אפשריים ואף יותר מכך, באופן המצדיק את ביטול פסק הדין, שכן טענות ההגנה מצדיקות עריכת הבירור העובדתי הנדרש בהקשר זה.
את שאלת המחדל הדיוני, ניתן לרפא במקרה זה בדרך של פסיקת הוצאות, שכן למעשה תשובת התובע וההליך של מתן פסק דין בהיעדר, נגזרו על התובע מעצם אי הגשת כתב הגנה במועד הקבוע בדין, ולפיכך אני מורה כי על הנתבעת יהא לשאת בהוצאות התובע בהקשר זה.
פסק הדין מיום 26.12.2013 מבוטל. הנתבעת תשא בהוצאות התובע בגין הליך זה בסך 1,000 ₪, ללא תלות בתוצאות ההליך. סכום כאמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום.
כתב הגנה מפורט יוגש עד ליום 27.1.2014.
ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ד, 27 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.